2 למאי 2016
משהו שמצאתי היום במחשב. כתבתי את זה לפני הרבה שנים וזה שמור לי במחשב כדי שאזכור יום יום כיצד אני רוצה לחיות את חיי.
-
אינני מרימה את קולי, ואיש אינו מרים את קולו עלי.
-
כשאני כועסת אני מתאפקת להגיב. לוקחת 10 דקות לנתח את המצב. ברוב המקרים יתגלה שלא הבנתי נכון, או שאני לא צודקת. (אם אני כן צודקת, חוש הומור בדרך כלל פותר את הענין.)
-
תמיד אבקש סליחה אם פגעתי במישהו בין אם בכוונה ובין אם לאו, גם מילדים קטנים וגם כעבור שנים רבות.
-
אני לא משקרת. האמת תמיד כואבת פחות משקר שהתגלה (והוא תמיד מתגלה).
-
לא שומרת טינה - שכחה היא דבר נפלא.
-
אף פעם לא אפסיק ללמוד. מכל בן אדם אני לומדת משהו חדש - בעיקר מתלמידים וקולגות.
-
לא יכולה לסבול פגיעה באנשים בכלל, ובחלשים בפרט.
-
כדי לחדש את "אוסף החיוכים שלי", אני משתדלת לסייע לכל מי שאני יכולה - גם לאנשים זרים ובכל דרך אפשרית.
-
אני מעריכה ומכבדת אנשי מקצוע שלוקחים את עבודתם ברצינות בלי לחפף. לרוב הם הופכים לחברי הקרובים.
-
כולנו רוצים להיות מקובלים ואהובים, אבל אי אפשר לרצות את כולם, וזה בסדר גמור. ביננו, ההבדל בין כבוד לאהבה הוא בסך הכל סמנטיקה.
יודית זר-אביב