הונגריה 2011
ספא, טיולים וקונדיטוריות
מי שנוסע בערב כיפור שיצפה הפתעות....
הפעם הראשונה בה ביקרנו בהונגריה היתה בעקבות זכיה בפרס הראשון והשווה בתחרות הפיסול במרציפן בכפר תבור, שכלל נסיעה למוזיאון המרציפן בסנטאנדרה ליד בודפשט. ומאז אנחנו מתכננים לחזור. הפעם זה היה נופש מתוכנן של שבוע על שפת אגם בלטון במרחק שעתיים נסיעה מבודפשט. טיולים, ספא ויום וחצי שהוקדשו לפעילות מקצועית בתחום הקונדיטוריה.
ההתחלה של החופשה הזו לא היתה מוצלחת במיוחד. הגענו לנתב"ג בזמן וגילינו שדה תעופה כמעט נטוש. מסתבר ששכחו לספר לנו ששעת הטיסה שונתה והיא כבר המריאה ב-לפני כמה שעות. נסיון לרכוש כרטיסים בחברה אחרת היה אבוד מראש בערב כיפור. בלית ברירה רכשנו כרטיסים לטיסה הראשונה ביום ראשון וחזרנו הביתה אבלים וחפויי ראש. למרות זאת, היתה זו אחת החופשות היותר נעימות שלנו והפעם הראשונה שבאמת הצלחנו לנוח ולהרגע, וגם למשוך את החיוך הזה גם שבוע אחרי שחזרנו משם.
כדי לשתף בחוויות שלנו, בחרתי את התמונות בקפידה בנסיון אמיתי לא להעיק עם יותר מדי מאותו דבר.
אגם בלטון
גולש, פפריקה וטבריה
הנחיתה בשדה התעופה היתה קרירה מאד - 7 מעלות צלסיוס אבל נעים אחרי החמסין שהשארנו בבית. נסענו למלון "אנה גרנד הוטל" השוכן על חופו הצפון מזרחי של אגם בלטון בעיירה בלטונפורד. מאחר והונגריה לא ממוקמת על חוף ים, אגם בלטון הוא הים של הונגריה, ובמונחים ישראליים זה בהחלט ים.
הוא פשוט ענק. מן רצועה צרה וארוכה מאד ונראה לי כמו עשר פעמים הכנרת. הכל כל כך נקי ופורח, אין בדל סיגריה על הריצפה רק בלוטים וערמונים שמתישהו הפכו קצת למטרד אבל מי מתלונן.
למרבה הצער עונת התיירות כאן נמשכת בחודשי הקיץ בלבד ולכן הכל היה די ריק וכל החנויות נסגרו ב-8 בערב, אבל למדנו להנות מזה.
יצאנו מדי יום לטיולים בסביבה וגילינו כפרים מקסימים שנראה כאילו הזמן עמד שם מלכת. לבתים רבים יש עדיין גגות קש, אבל יש גם ארמונות כמו זה שראינו בעיר קסטלי בקצהו המערבי של האגם, וריביירה (אחת מני רבות ) שראינו בעיר שיופוק שנמצאת בגדה הנגדית, וביקרנו בחצי האי טיהאני שלמרות יופיו קצת ממוסחר מדי לטעמי שם עלינו לגבעת הצעקות אבל לא צעקו עלנו בחזרה.
אכלנו שם מרק גולש נפלא שהוגש בדלי מתכת, על ידי מלצר שנראה כמו בוריס קרלוף. ביקרנו בוספרם שהיא העיר הגדולה בסביבה שהזכירה לי קצת את טבריה, בעיקר בשוק הצבעוני שלה שם עשינו כמה קניות מעניינות. ועוד סיבה שהאיזור מזכיר את הכינרת הוא השימוש הרב באבני בזלת בבניה. ואבל בזה נגמר הקשר לטבריה בעיקר בשל הנוף סביב שהרבה יותר מזכיר לי את שוויצריה והפפריקה מפיצה ריח עז ומאפילה על כל ריח אחר
קונדיטוריה, הונגריה ואני
מאחר והמטבח ההונגרי בכלל וקונדיטוריה בפרט הם שם דבר, הקדשתי מראש יום וחצי לצורך פעילות בתחום המקצועי. לעזרתי באה עמיתתי גב' אסתר דרסקוצי
שארגנה עבורי פעילות נפלאה: ביקור בשתי קונדיטוריות גדולות זילה וארנו ברגמן שנמצא בכלל בבלטונפורד, רחל היפהפיה שמעצבת במרציפן והיא גם כוכבת טלביזיה מקומית, ובתערוכת ענף המזון המקומית הובנטה.
תרבות הספא בהונגריה
ביום האחרון ביקרנו בעיירה הביז, שיושבת על אגם תרמי גדול, שעליו הם בנו ספא ענקי שמזכיר לי קצת את הגשר על אגם לוצרן בשוויץ.
עוד לא ראיתי משהו כזה מדהים. לאורך הגשרים האלה יש דלתות עם סולמות שיורדים למים, ומעין אולם מרכזי שממנו גם אפשר לרדת למים ולשחות החוצה והמים חמים ממש.
דודה סוזי ודוד זיגי נהגו לנסוע לשם לפחות פעם בשנה
בכלל בכל הונגריה יש המון מקומות של ספא אז גם אנחנו רצינו. במלון שלנו היה ספא יפהפה וניצלנו אותו בשמחה רבה. לצערי לא הספקתי לצלם אני מצרפת כמה צילומים מהאתר המדהים של המלון להמחשה.
גב' אסתר דרסקוצי אחראית על קשרי החוץ של איגוד האופים ההונגרי, וגם עורכת את המגזין המאד מרשים של האיגוד. מה שהכי הרשים אותי בכל הביקורים הללו, הוא החריצות והנחישות של ההונגרים לעבודה, שם כל המשפחה מושקעת בעסק. עוד דבר מעניין שראיתי הוא שהקונדיטוריות בחזית מעוצבות בסגנון כבד ושמרני, ואילו במטבח תמצאו את שיא הטכנולוגיה מכל דבר. היה מרשים. רק ג'רבו המפורסמת הכזיבה הפעם.
קונדיטוריה זילה, בודפסט
קונדיטוריה זילה עצומת הממדים היא עסק משפחתי שמנוהל על ידי מר לזלו זילה. בעסק עובדים כל ילדיו, ואת רעייתו פגשנו מאחורי פרגוד שם היא עסקה בתפירת המדים של הצוות . זילה היא אימפריה קטנה שכוללת בית קפה ענק, מסעדה, בר, גן ארועים וקייטרינג.
המבנה עצמו מדהים ביופיו והיה בעבר תחנת מעבר בין מדינות. גיליתי במטבח מאפים מעניינים בצורת ריבועים, ומר זילה הציג לי את ליין תבניות הסיליקון הפרטי שלו שהוא עיצב ומייצר. טעמתי מבחר עוגות מוס יפות וטעימות ואהבתי במיוחד את עוגת הליים.
בזילה מיצרים הכל, עוגות, גלידות, לחם וכמובן המטבח שמשרת את המסעדה. מר זילה אגב, זוכה כבר שנה רביעית ברציפות בתואר העוגה הלאומיתשל הונגריה.
מומלץ לבקר באתר המדהים של זילה שמכיל רעיונות ומתכונים ומה לא
כעבור שנתיים זכיתי לארח בארץ את בנו של מר זילה, ואת מנהל השיווק שלהם, ובהמשך נפגשנו גם בתערוכות מקצועיות.
קונדיטוריה ארנו ברגמן, בלטופורד
קונדיטוריה מרשימה לא פחות היא זו של מר ארנו ברגמן . למר ברגן שני בתי קפה עם קונדיטוריה שבאחת מיצרים את העוגות, הקינוחים, השוקולדים והגלידות ובשניה את הלחמים. שתיהן בבלטונפורד. שתיהן מקסימות גם כאן מדובר בעסק משפחתי בו כל המשפחה עובדת בעסק.
מר ברגמן הראה לי בגאוה רבה צילומי עבודות משיכה וניפוח סוכר של רעייתו ויש לו גם קפה בתערובת שמיוצרת במיוחד עבורו.
ראיתי אצלו גם דלי בצק סוכר שלטענתו מיוצר בסיציליה.
הוא סיפר לי שאביו הקים את העסק בשנת 1939 והעסק כמעט נעלם בזמן השלטון הקומוניסטי. על קירות בית הקפה תלויים צילומים מקסימים מהימים ההם.
אהבתי מאד את השטרודל של ברגמן וגם את הפאי דובדבנים.
אצל ברגמן ראיתי גם קינוחים אישיים מרשימים במיוחד, וקטלוג הגלידות של ברגמן מעיד על חוש ההומור של האיש ואהבתו לילדים. לא סתם יש לו חמישה משלו.
תופעה ושמה רחל, בודפסט
רחל היא תופעה יוצאת דופן בהרבה מובנים. יש לה בית קפה פיצפון לא רחוק מהואצי אוצה (הרחוב של התיירים) בבודפשט. רחל יפהפיה מדהימה. צעירונת בת שלושים וורקוהולית לא פחות מהחברים זילה וברגמן, עדי כדי שהיא לוקחת את התינוק שלה לעבודה.
במקור היא בכלל מעצבת אופנה, ובית הקפה שייך לאמא שלה שלימדה אותה להכין עוגה יהודית מסורתית שנקראת פלודני. זו עוגת רבת שכבות שכוללת שכבות של בצק פריך ובינהן שכבות של תפוחים, פרג, אגוזים וריבת פובידל. עוגה מאד מיוחדת למי שאוהב פרג.
אבל מה שהיא באמת אוהבת זה לעצב עוגות. בצק סוכר או או ציוד אין כאן. אז היא עובדת עם מרציפן וסכין בלבד, והצליחה כבר לייצר עוגה בצורת אישה בגודל טבעי.
בנוסף יש לגברת הפעלתנית הזו תכנית בישול בערוץ הטלביזיה של הקהילה היהודית בהונגריה. היה מאד מעניין והיא ממש מקסימה. לאתר שלה לחצו כאן
ועוד בענייני עוגות בהונגריה
צילומי ויטרינות הם משימה לא פשוטה ולצערי התמונות שצילמתי אצל זילה וברגמן לא מוצלחות. הנה כמה דוגמאות שצילמתי בבית קפה קטן ליד המלון בבלטון פורד, ועוד כמה צילומים מז'רבו בבודפשט, שם הזמנתי את עוגת הז'רבו הידועה ובמקומה קיבלתי מוטציה שנקראת ז'רבו ולרונה. היה יקר ומבאס.
אפרופו פאי, מעט מאד ראיתי מוצרים מבצק פריך. יש הרבה יותר עוגות טורט, קרם, מוס, פחזניות והרבה שמרים ופרסבורגר. פה ושם ראיתי עוגיות לינצר אישיות ואישלר - זהו.
בתחום הפטיפורים בלטו בעיקר המקרונים, והמיניון, שזה הפטיפורים הקלאסיים המצופים פונדנט, אבל כפולים בגודל ונעשה כמובן שימוש מאסיבי במרציפן, ע"ע סאמוס המופורסם שהדוכן שלו בשדה התעופה מדהים. אבל מה שהכי היה מגניב בעיניי היה יריד רחוב קטן בבודפשט שם מכרו בעיקר גבינות ונקניקים אבל שם גם ראיתי לראשונה קיורטוש על גחלים.
יום בודפשט שלנו הסתיים במלון חדש ומקסים בשם זארה, וארוחת ערב נפלאה במסעדה ארז שאכן שייכת למלון, והגישה קינוחים מצולחתים לתפארת.
הצטרף אלינו דרור הבן של חברתי הטובה וזוגתו המתוקה אורן שמסיימים השנה לימודי רפואה בהונגריה.
תערוכת הובנטה
לתערוכת הובנטה, תערוכת המזון המקומית הגענו בדיוק בשיא של תחרות פיסול במשיכת סוכר, וקינוחי צלחת
