לפני חמש שנים לקראת יום הזיכרון 2012 העליתי לאתר שלי את סיפור היזכור הפרטי שלי שנושא את תמונת המשפחה של סבא שלי, אחיו והוריו אשר צולמה בירושלים לפני יותר מ-100 שנים.
הפוסט מספר את סיפור השכול הכפול של דודה אסתר שאיבדה גם את בנה היחיד יוסי וגם את בעלה ניסים (הילד בתמונה) אבל זה גם סיפור על תקומה ותקוה.
מאז שהפוסט פורסם, הסיפור הזה קיבל כמה תפניות מעניינות .
2012 - זמן קצר לאחר הפרסום הראשון של הפוסט, התפרסמה במוסף גלריה של עיתון הארץ כתבה מפרגנת על תערוכה משותפת של איורים לויקיפדיה, שיצרו כלתי גליה עופרי ומושון בני הבכור.
בצירוף מקרים מעניין (או שלא) הופיעה בגירסה המודפסת של המגזין בצידו האחורי של אותו דף כתבה של בני הצעיר אורי שהיה באותה תקופה כתב מוזיקה במוסף גלריה.
שלחתי למשפחה שלי מייל נפוח מגאווה, בעקבותיו הגיעה תגובה לא ברורה מפרופ‘ עודד מיוחס בנה הצעיר של דודה שמחה, (הילדה עם הצמות בתמונה).
עודד: סבא רבא יוסף וסבתא רבא רבקה היו מאד גאים לראות שלושה חימשים (בני נינים) שלהם מופיעים כולם על אותו דף.
אני: לא הבנתי, איפה אתה רואה שלושה?
עודד: נו.... מתחת לכתבה של אורי יש כתבה של בן שלו (Shalev) מבקר המוזיקה הבכיר של עיתון הארץ.
אני: עדיין לא הבנתי.
עודד: בן הוא לא אחר מאשר הנין של דוד בכור (בתמונה יושב ראשון מימין).
מה???
בן ואורי עבדו יחד, והוא איש המקצוע הכי מוערך על אורי, והוא גם זה שנתן לאורי את ההזדמנות הראשונה לכתוב לעיתון הארץ לאחר שנחשף לעבודתו. סיפרתי לאורי שהסבא רבא שלו והסבא רבא של בן היו אחים, וצרפתי קישור לפוסט על דודה אסתר עם התמונה בה מופיעים שני הסבים. אורי המופתע העביר את הידיעה לבן (ו“האשים“ אותו בנפוטיזם תת-הכרתי). בן המפתע לא פחות, העביר את המסר לאמא שלו שפרצה בבכי מהתרגשות. וכך זכינו מירי ואני לחדש את הקשר אחרי שנים של נתק.
2013 כשנה לאחר פרסום הפוסט, קיבלתי פניה במייל ממישהי שמייצגת את הסופר האמריקאי פיליפ טאובמן שכתב ביוגרפיה של ג‘ור'ג שולץ ומעונין מאד לראיין את כל מי שהכיר את יוסף לוי ז"ל. הפניתי אותה לעודד שהרי מכיר את תולדות משפחת לוי טוב מכולנו. לפני שנה קרה עוד משהו מעניין.
2016- קיבלתי טלפון מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. סיפרו לי שג‘ורג‘ שולץ בן ה-95 מגיע לישראל, יותר מכל הוא מעונין לפגוש את נדב,ובנסיון ליצור איתו קשר הם מצאו את הפוסט שלי על דודה אסתר - סבתא של נדב.
הקשר נוצר וצביה, נדב ותלמה רעיתו, הוזמנו לאירוע המרגש בירושלים בו ג‘ורג‘ שולץ פתח את דבריו בתיאור קשריו עם יוסי ז“ל וכיצד השפיע הקשר הזה על יחסו לישראל.
בנוסף התקיימה פגישה אישית בין משפחת לוי ומשפחת שולץ, ולבקשתו של שולץ‘ הם עלו יחד לאנדרטה בארמון הנציב עליה חקוק שמו של יוסי.
נדב סיפר לי על החוויה הנפלאה שהיתה לו בפגישה הזו והיא גם פורסמה במעריב.
ואז בא טוויסט נוסף ל“עלילה“.
נדב סיפר שבאירוע לכבודו של ג'ורג' שולץ ניגש אל נדב העיתונאי חגי סגל ושאל אם מדובר ביוסף לוי שהוא קרוב של משפחתו של אורי לוי (אבא שלי), וסיפר שהוא חבר מנוער של המשפחה שלנו ומכיר את כולנו היטב.
איזה עולם קטנטן.
מה שחגי אמר לנדב נכון כמובן. שלום סגל ז“ל אביו של חגי היה חבר של אבא (ואחראי לזה שאבא חזר בתשובה). בילינו יחד הרבה בתור ילדים עם חגי, אחיו ואחיותיו.
כעבור כמה שעות הגיע מייל גם מחגי, שגם הוא היה משועשע מהצורה בה התחדש ביננו הקשר לאחר שנים רבות כל כך. למטה משמאל הקטע האישי והמרגש שחגי כלל בכתבת המערכת שלו בגליון סוף השבוע של מקור ראשון (19/2/16).
מימין הכתבה שפורסמה במעריב.
2017- מאז התקיימו כבר כמה מפגשים משפחתיים מרגשים בהם הסתבר שנדב חובב מוזיקה ידוע (ע“ע בן ואורי), הוא מרצה במרכז הבינתחומי (ע“ע אורי שסיים שם תואר בתקשורת), ו...לאביה של תלמה יש בית ספר ידוע לקולינריה בתל אביב (ע“ע אני) כמו שנאמר - הכל נשאר במשפחה
