99/6 Tel Hai st., Kfar Sava 4424542 Israel

Yud: +972-52-3699334

Rachel: +972-52-3607586

pastryud@gmail.com

Business hours:

Sunday-Thursday  10:00-14:00

                              16:00-22:00

  • Facebook Social Icon
 4424542 תל חי 99/6 כפר סבא
יוד:     052-3699334
רחל:    052-3607586
 pastryud@gmail.com

  site map scroll down

שעות פעילות:
ימים א'-ה'   10:00-15:00
                  16:30-22:00

מדיאטרניה

פיאצה ארמרינה, סיציליה

2013


פסטיבל אוכל ים תיכוני
לכבוד חג יוסף הקדוש.

Tavolata di San Giuseppe

 

 

מדיאטרניה 2013 

פסטיבל אוכל ים תיכוני, בחג "שולחנו של יוסף הקדוש"
פיאצה ארמרינה, סיציליה
 

במחצית פברואר 2013,  הוזמנתי על ידי קלאב ארטי א מסטיארי (מועדון אופים איטלקי בו אני חברה),  להגיע לסיציליה בעוד חמישה שבועות (!) עם צוות ישראלי כדי להשתתף בפסטיבל אוכל לרגל חג יוסף הקדוש.   על הצוות לכלול שני אופים, קונדיטור וטבח.  אף פעם לא הייתי בסיציליה אבל מאחר ומדובר באירוע ים תיכוני אליו זומנו ארצות הים התיכון כמו צרפת, ספרד, איטליה, מרוקו, ותורכיה זה נשמע מאד מרתק וכמובן שאמרתי כן. עכשיו היה צריך לארגן צוות ומהר.  ההפתעה הגדולה ביותר שלי היתה חג יוסף הקדוש עליו לא ידעתי דבר והתגלה בהמשך כאחד האירועים היותר מרגשים בהם השתתפתי.

לקחתי על עצמי את תפקיד הקונדיטור(ית), וביקשתי מעדן אלקובי (שני מימין) קונדיטור מוכשר ביותר לקחת על עצמו את ענין הלחם. דני וינטר חבר ילדות שלי (ראשון מימין) שנכנס לתחום רק לאחרונה שמח להצטרף, ונשאר לנו לגייס טבח. 

לא פשוט למצא מישהו בהתראה כל כך קצרה, וזמני הלך ואזל. את  רוני כנעני (שני משמאל) מצאתי בפיסבוק. בדיוק כמו שמצאתי את עדן בזמנו אבל ענין חברי הפייסבוק שלי הוא סיפור בפני עצמו.

אימון צוות
היה לגמרי ברור שאני חייבת לנסוע לא רק עם אנשים מצויינים אלא גם לודא שאנחנו מוסגלים לעבוד יחד כצוות. ולכן עשינו לנו יום אימונים שהיה מוצלח במיוחד.  רוני הכין מקלובה,  אני הכנתי מעמולים, עדן הכין לחמים, ודני עזר לכולם והיו הרבה צחוקים.  כתבנו מתכונים, ושלחנו למארחים את רשימת חומרי גלם  להם נזדקק.

אדום או כחול?
זו היתה הזדמנות להגשים חלום ישן שלי לטוס לחו"ל עם חבורת לובשי מדים כמו קבוצות הספורט למינהן, אז הזמנתי לנו מדים ממותגים באדום.

 

נחתנו בקטניה בשעת לילה מאוחרת והקור ממש חדר לעצמות. המארחים סיפרו שבבוקר אפילו ירד שם שלג. לא היינו מוכנים לזה משום שיצאנו מישראל בחום של 35 מעלות, כך שהסווטשרטים האדומים הצילו אותנו. אז כן, לפעמים חלומות מתגשמים. 

אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד. היה מאד משמח לגלות שכל משתתפי הפסטיבל מקבלים מדי יצוג אחידים כדי שנגיע נקיים ומכובדים לטכסים. 

וכך אחרי ארבעה ימי עבודה ללא שירותי כביסה, עברנו מאדום לכחול.

אמנות בלחם
נתבקשנו בנוסף להכין עבודת ראווה לשולחן של יוסף הקדוש אפויה מבצק. הכנתי את מנורת שבעת הקנים מראש וארזתי אותה בחלקים. כשאת ההרכבה הסופית תכננתי לעשות במקום.  ולא אין כאן שגיאת כתיב. ככה כותבים ישראל באיטלקית.

1/1

פיאצה ארמרינה

פיאצה ארמרינה היא עיירה קטנה בת 20,000 תושבים במרחק של כשעה וחצי נסיעה מערבית לקטניה.

שמה - "ככר הצבאות" מרמז על  מיקומה האסטרטגי.  היא נוסדה במאה ה-11 ופרחה בתקופת שלטון הרומאים כמו שניתן לראות בוילה רומאנה - אתר ארכאולוגי מרשים בו ביקרנו ביום האחרון בו השתמרו פסיפסים מדהימים בשטח כולל של כ0800 מטרים רבועים, אך נטען כי האיזור היה מיושב עוד בתקופה הפרה-היסטורית כ-800 שני לפני הספירה

גילה של העיירה מסביר את הרחובות המרוצפים הצרים והמבנים העתיקים היפהפיים שחלקם מתפוררים וחלק נשמרו ודי מפחיד לראות מכוניות ואוטובוסים טסים בסמטאות האלה ואף אחד לא מתרגש (חוץ ממני).

המלון שלנו נחמד והחדרים נוחים אבל המדרגות....מיועדות למטפסי הרים ודלת הכניסה מיועדת לגמדים - אפילו אני נאלצתי להתכופף ורוני המסכן שגובהו מטר תשעים נכנס כמעט בזחילה, ולכן קראנו לו מלונה במקום מלון.

מדיאטרניה
בשל לחץ זמנים וקשיי שפה לא הבנו בדיוק מה אנחנו הולכים לעשות ומי שממש הצילה אותי היתה לטיפה, הנציגה המרוקאית הרב לשונית שדיברה איתי צרפתית, עם רוני ערבית ועם היתר איטלקית.

1/21

היא הסבירה ששם הפסטיבל הוא משחק מילים על תזונה(Diet) והים התיכון (Mediterranean) והוזמנו נציגי מדינות הים התיכון שלכולם אותם חומרי גלם.  האירוע התקיים באוהל ענק שנבנה בחצר הפנימית של הביבליוטק (סיפריה) שכלל אולם עם שולחנות אוכל עם כ-300 מקומות, מטבח פתוח, ומטבח אחורי.  המשימה של כל הצוותים היתה להכין בכל יום משלושת הימים הבאים 120 מנות של ארוחת ערב מלאה שכוללת מנת ראשונה, מנה עיקרית וקינוח, שכולה מבוססת על חומרי גלם ים תיכוניים.  

מדיאטרניה והדור הצעיר.
בבקרים ישבו ב"חדר האוכל" צעירי המקום. ילדי גן חובה ובתי הספר היסודיים קיבלו הדרכות באפיה מחברי קלאב ארטי א מסטיארי. כולם בתלבושת אחידה - האפרוחים בחלוקים צבעוניים שהם לובשים מעל הבגדים ולכל בית ספר צבע אחר, והיו שם לפחות 4 צבעים.  

הגיעו גם תלמידי חטיבת הביניים והתיכון שלומדים את מקצועות המלונאות - בישול, מסעדנות, מלונאות ובנות ממגמת האופנה שהגיעו עם שמלות מסורתיות שהן תפרו בעצמן.  

הנערים נשלחו "לעזור" לנו כדי לחשוף אותם לשפות אחרות ולאנשים שבאים מרחוק ועושים שימוש שונה בחומרי גלם שהם מכירים מהבית.  מאד מרגש.

 

Grazie per essere venuti, ma i nostri pasti sono finiti. Per favore ritornate domani.  Team Israele.

(תודה שבאתם אבל נגמר לנו האוכל. חזרו בבקשה מחר, צוות ישראל.)

 

השיא היה ביום השלישי בו הכנו שקשוקה, חומוס, חצילים קלויים, וסלט קצוץ קטן עם הקינוחים המדהימים של עדן, ולמרות שהכנו כמות עוד יותר גדולה גם הפעם הכל נעלם.  עדן הפליא עם הלחמים, החלה הצהובה היתה הכלאה של עוגיה ערבית של רוני בשם כע'ק עספר וחלה, ודני היה מלך הפלאלפל ו...השניצל.

 

 

1/1

לחצו על התמונות להגדלה

1/5

בכל ערב הצוותים הציגו מגש דוגמא של הארוחה עליה עמלו במשך היום, התושבים רכשו קופון ב-10 אירו ובחרו לעצמם את ארוחה לפי מגשי הדוגמא. היו שני מושבים אחד בשבע וחצי והשני בתשע והסרביס היה מטורף, ל 600 סועדים כל ערב. 

ביום הראשון הכנו מנה ערבית לפי תפריט של רוני, ואזלו לנו כל ה-120 +מנות עוד לפני סוף הסרביס. גם ביום השני אזלו לנו כל המנות לפני סוף הסרביס. זה היה מחמיא מצד אחד ומביך מצד שני ונאלצנו לעמוד עם שלט  עליו היה כתוב:

 

וממש כמו מזג האויר גם חומרי הגלם לא לגמרי זהים בארצות הים התיכון והיה בכל זאת צורך לאלתר. אם אין מלפפונים אז שמים זוקיני בסלט (רוני היה בשוק), וביום של השקשוקה חיכינו 5 שעות לביצים שנאספו מכל הסופרים בעיר. בסוף כל ערב הלכנו לחסל שאריות אצל הצוותים האחרים ובעיקר של הצוות המרוקאי שהכינו קוסקוס שמיימי. הצוות ההונגרי הגיעו כאורחי כבוד (כי אין להם חוף לים התיכון.)

בכלל, תחושת הביחד המופלאה שהיתה לנו כאן גם עם הצוות המארח של פיאצה ארמרינה ובראשם  ג'יובאני די בלה תושב המקום, העזרה ההדדית, החלפת מתכונים וחומרי גלם והרצון לעזור הם שהפכו את החוויה הזו לבלתי נשכחת. וכל זה עוד לפני שדיברנו על סן ג'יוספה.  אבל הסיבה העיקרית היא בגלל מה שכל הארוע הזה סימל. הן ברמה החינוכית והן ברמה הרוחנית.

חגיגת שולחנו של יוסף הקדוש Tavolata di San Giuseppe
ככלל חג יוסף הקדוש נחגג בקהילות נוצריות קתוליות בכל העולם ב-19 למרץ. האגדה מספרת שהיתה בסיציליה בצורת קשה.  התושבים התפללו ליוסף הקדוש שנחשב לפטרון של תושבי סיציליה. הקדוש נענה לתפילותיהם וירד גשם שהציל את תושבי האי מרעב.  מאז נחגג ה-19 למרץ בסעודות ענק שמורכבות ממאכלים מסורתיים שחלקם הגדול מכיל פירורי לחם שמסמלים נסורת שכן יוסף הקדוש היה נגר. המאכלים מסודרים על "מזבח" בעל 3 קומות שמסמלות את השילוש הקדוש. מאחר והחג נופל בתקופה שלפני חג הפסחא שלפי האמונה הקתולית הוא זמן צום ופרישות, זהו חג צמחוני, ללא מנות בשר כלל.  

החג הזה מסמל הרבה דברים נפלאים. הוא מסמל אחווה בין בני אדם, אחווה בין עמים, ואחווה בית דתות. ובנוסף הוא מסמל נדיבות וסיוע לאלה שידם אינה משגת. ללחם יש כאן סמליות בולטת במיוחד בהיותו סמל החיים והקשר המשפחתי. חג יוסף הקדוש שלפי אמונת הנוצרים היה אביו החורג של ישו בן האלוהים, הוא למעשה יום האב ויום המשפחה. בשל חשיבותו של הלחם וחלוקת מזון לנצרכים מי שידו משגת בונה "מזבח" בביתו וכל מי שרוצה נכנס ואוכל. המזבחות נבנים גם בבתי הספר אבל המזבח הגדול והמרכזי נבנה כמובן בכנסיה והתושבים מביאים מנות ומניחים אותם על המזבח. 

המיסה בכנסית יוסף הקדוש - הכי מרגש
ביום שלישי בערב הזמינו אותנו לתפילה בכנסיה. כשכולנו לבושים במדים היפים שהוכנו עבורנו במיוחד לאירוע. ההפתעה ציפתה לנו בפנים עם שולחן ערוך עצום מידות עם כל המעדנים שהכנו, ועבודות האמנות בלחם, שהיה כמובן המזבח המרכזי. 
היתה שם מקהלה ששרו כמו מלאכים, ואז נכנסו למקום גבר, אישה וילד מחופשים לישו מריה ויוסף ובעקבותיהם  צעד  הקרדינל מיקלה שהוא אישיות חשובה מאד בסיציליה.

האיש מקרין שלוה ורוגע. ולמרות שלא הבנתי את דבריו היה אפשר להבין בגדול על מה הוא מדבר וגם זיהיתי מילים כמו ירושלים, ונצרת.
 שוב דובר על ענין האחווה והוא הדגיש את הקשר בין שלוש "הדתות המונותאיסטיות- אפילו סיפר שנהג המונית שלו הוא "עברי" וכמה שזה היה חשוב לו.

1/18

רוני שישב לידי הוא נוצרי קתולי והוא כמעט נחנק מרוב התרגשות. בסוף המיסה כולם לחצו אחד לשני ידיים ואמרו שלום, והקרדינל ניגש אלי ואמר לי שלום בעברית ו....הדמעות זלגו מעצמן.  בערב חילקנו את כל מגשי האוכל והלחמים מהמזבח לאנשים שצבאו על הכניסה לכנסיה בצורה קצת מפחידה, אבל לאחר שהבנתי את חשיבות החג והלחם גם הבנתי את הצורך הזה לקבל משהו מהמזון המבורך. מאד החמיא לי שהכומר של הכנסייה בחר בעבודת הלחם שלי לקישוט של המשרד שלו.

בטכס שהתקיים למחרת, עלה לדבר סגן ראש העיר שביקש מלטיפה המרוקאית, מאניצה ההונגריה וממני לעמוד לצידו כנציגות שלושת הדתות המונותאיסתיות.  אני אמנם אתאיסטית אבל שנים שלא התרגשתי ככה...זה היה מאד רוחני גם בשבילי ובמיוחד בשביל רוני שמרוב התרגשות יצא החוצה כדי לחלוק את החוויה עם אמא קמיליה. בהמשך יצאנו לבקר בבית ספר יסודי שם המתין לנו מזבח שכזה וחבורת אפרוחים שישבו על הרצפה והמתינו לנו עם דגלי 4 המשלחות שהשתתפו במדיאטרניה, זה היה מאד מרגש לראות כל כך הרבה דגלים שבלטו בצבעי הכחול לבן על צבעי הדגלים האחרים. תחת המזבח ישבו זוגות זוגות של ילדים מחופשים ליוסף הקדוש ומרים.

1/1

הטכס אצל כבוד ראש העיר
ביום האחרון הוזמנו ללשכתו היפהפיה של כבוד ראש העיר מר פאוסטו כרמלו ניגרלי שציין שזו הפעם הראשונה שהמדיאטרניה נערך ולמרות כל הקשיים הוא נחשב להצלחה ובחלט יתקיים שנית בשנה הבאה.

הוא חילק לכל המשתתפים תעודת הוקרה ורפליקה של פסיפס מוילה רומאנה. וגם אנחנו הבאנו מתנות מארץ הקודש שזכו לתגובות נרגשות.

בקפה בחוץ באותו בוקר גילינו במקרה שלטיפה ואני מופיעות בכתבה בעיתון המקומי. זה בהחלט היה נעים.

חזרנו הביתה עייפים, מרוצים ועם טעם של עוד. או כמו שרוני אמר - אני לא רוצה שזה יגמר 

צוות טלביזיה איטלקי הנציח את האירוע ראו כאן